קרה לכם פעם שדיברתם עם מישהו ופתאום הוא שלף איזה משפט כזה, משהו כמו “השפה העברית היא כל כך

עורכי לשון מכירים את זה. אתה קורא את הטקסט, לפעמים אתה טיפה מתעייף תוך כדי וכבר לא זוכר מה

ילדים אומרים “אם”. לא תשמעו ילד שאומר “במידה ו”. “במידה ו” זה מין שכלול כזה, כאילו אינטליגנטי, של המילה

יש אנשים שעברית תקנית מגרדת להם. פיזית. טוב, כמעט. אנשים שממש מתעקשים על זה שהעברית מתפתחת, ואין סיבה בעולם

אז זהו שלא. לפי האקדמיה ללשון העברית, תפוז, תפוח, ואשכולית הם “פֵרות”, ולא “פירות”. לפי האקדמיה גם כותבים “הייתה”

זה קטע. באמת. עורכי דין הם אנשים שכותבים. כותבים המון. כותבים כל הזמן. והם אנשים שיודעים לכתוב. באמת. אבל