פרות רועות באחו, פירות שמים על השולחן

אז זהו שלא.

לפי האקדמיה ללשון העברית,

תפוז, תפוח, ואשכולית הם “פֵרות”, ולא “פירות”.

לפי האקדמיה גם כותבים “הייתה” ולא “היתה”.

העניין הוא שלא כולם מקבלים את כל חוקי האקדמיה.

יש למשל הוצאות ספרים שמתעקשות על “היתה” ו”פירות” ו”אמא” (במקום “אימא” התקני)

ועוד מגוון דרכים אחרות לכתוב מילים.

 

למה אני מספרת לכם את זה?

כי גם אם החלטתם לא לעשות משהו שהאקדמיה רוצה שכן תעשו,

ת’כלס מה שהכי חשוב בכל העניין הזה,

זה שתהיו עקביים.

כן, רק זה.

אם אתם רוצים “אמא” – סבבה. אבל לאורך כל הטקסט.

אם אתם כותבים פעם כך ופעם אחרת – הרושם הוא שעדיין לא הצלחתם לגלות מה הכתיב הנכון,

ואתם יורים לכל הכיוונים.

ומה הבעיה בזה?

הבעיה היא שאתם מסיחים את דעת הקורא מהמסר שרציתם להעביר – לשגיאות כתיב שעשיתם או לא.

ואז בזבזתם את הזמן שלו ואת הזמן שלכם.

אז היו עקביים ואל תבזבזו זמן!

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.