לתקן את התנ”ך?

עורכי לשון מכירים את זה.

אתה קורא את הטקסט,

לפעמים אתה טיפה מתעייף תוך כדי וכבר לא זוכר מה בדיוק היה המהלך,

ואז אתה נתקל פתאום בטעות כה זועקת, שאתה מיד מתעורר, ושנייה לפני שאתה מתקן אתה עוד בודק האם אולי יש שם מירכאות קטנות קודם,

כי ציטוטים אנחנו לא מתקנים.

אם הטעות כבר מופיעה בספר אחר, ואפילו בכתבה עיתונאית, או כל דבר אחר שראה אור – נשאיר אותה כפי שהיא ולא ניגע.

הדוגמה הכי חד משמעית לעניין הזה היא “טעויות” מהתנ”ך.

ואני מוסיפה מירכאות כי, אתם יודעים, בכל זאת, התנ”ך, קצת מורכב להגיד שיש שם טעויות, ומי אני…

וגם כי אולי בתקופה שבה זה נכתב – מה שהיום נחשב לנקבה נחשב אז לזכר וכאלה מין.

וגם אם יש טעויות – ויש, בעיקר בספרים המאוחרים יותר, כי עם ישראל חי אז בסביבות ששפות זרות שלטו בהן, והשליטה שלו בעברית הלכה ופחתה – משהו בטעויות האלה סוג של התקדש, ואנחנו לא נוגעים בהן.

מה למשל?

בראשית ז, יג: “בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה”

דברים כח, ז: “יִתֵּן ה’ אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ”

וגם:

“מלכים ב ב, כד: “וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים” (פסוק שהתפרסם עם צאת ספרו של מאיר שלו – שתיים דובים)

ועוד…

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי “עברי” מכיר את העברית הנהוגה היום, ואנחנו “מכירים” לו את התנ”ך צעד צעד, ומלמדים אותו לא לתקן פסוקים כמו אלה שהזכרתי.

אז אם נתקלתם בפסוקים כאלה, עם “טעויות מקודשות”, נודה לכם מאוד אם תכתבו לנו אותם במייל חוזר, ונוסיף אותם למערכת!

תזכו למצוות!!

  • אורי דיקרמן says:
    2 בינואר 2017 להגיב

    ב”ה
    שלום וברכה, נהנתי מהתכנים באתר ומהאפשרות שאתם מקנים.
    ברצוני לענין אתכם בציטטה הבאה המובאת במסכת קידושין דף ב’ עמוד ב’. וזו היא :
    “מאי איריא דתני שלש ליתני שלשה משום דקא בעי למיתני דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב (שמות יח) והודעת להם את הדרך ילכו בה ואלא הא דתניא בשבעה דרכים בודקין את הזב ניתני שבע משום דקא בעי למיתני דרך ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר דכתיב (דברים כח) בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך אי הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מתני’ אהדדי קראי אהדדי לא קשיין הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה דכתיב (תהילים יט) תורת ה’ תמימה משיבת נפש כתב לה בלשון נקבה התם דבמלחמה קאי דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה כתב לה בלשון זכר.”
    אני אישית למד מכאן כי הדקדוק הלשוני המקראי מדוקדק להפליא וכל “טעות” הנמצאת דורשת עיון בבחינת “דרשוני וחיו” כלומר לזכות להבין את הלימוד הנוסף מהסטייה הדקדוקית הזועקת .
    כן אפשר למצוא בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים שני לימודים במקום אחד :
    “ותנא דידן מאי טעמא לא קתני “לילי”?
    לישנא מעליא הוא דנקט.
    וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר “מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה” (בראשית ז).
    בבלי, פסחים ג ע”א

    בתודה והערכה,
    דיקרמן אורי

להגיב על אורי דיקרמן לבטל

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.