בחיי היום-יום אנחנו כמעט לא מרגישים את זה, אבל מי שמכיר את התחום מכיר גם את הוויכוח: מן הצד האחד של המתרס עומדים “עַמְּךָ ישראל” (ההטעמה על ה-ךָ) – אנשים שטוענים במרץ כי שפה היא ישות שמתפתחת, ונאבקים על זכותם להעשיר (במירכאות או בלי) את שפתם בסלנג ובביטויים לועזיים מכל קצוות הארץ. שפת הרחוב מקודשת בעיניהם, על שלל מבטאיה, ההשפעות שניכרות בה, וגם שיבושיה. תחביר לועזי, ביטויים מתורגמים, מילים בערבית, יידיש, גרמנית, אנגלית, רוסית ועוד ועוד – הם רק חלק מהכלים השפתיים הלגיטימיים העומדים לרשותם בבואם לדבר עברית או לכתוב אותה.
מן הצד השני של המתרס עומדים בתוקף “שומרי הסף” של השפה, המתעקשים לא רק על כתיבה מושלמת אלא גם על הגייה שאין בה רבב. התחביר העברי מקודש בעיניהם, לחוקי האקדמיה יש מעמד של פיקוח נפש אשר דוחה הכול, ואף מילים יחידאיות בתנ”ך הם אינם מוכנים לקבל בלא תנאי.
בין שני הקצוות, במקומות שונים, נמצאים השאר.
ואף על פי כן ולמרות הכול – ישנה בהחלט עברית שנחשבת תקינה ונכונה יותר, ויש קווים מנחים שיעזרו לכל אחד לכתוב טוב יותר.
המרכיבים של כתיבה נכונה הם:
תקינות תחבירית – בעברית המין והמספר הם חלק בלתי נפרד כמעט מכל מילה. וכאשר אנחנו רוצים לתאר את אותה המילה, חייבת להיות התאמה בינה ובין המילה שמתארת אותה. ילדות יהיו לעד יפות ולא יפה, אימהות הולכות ולא הולך, וכן הלאה. גם למספרים יש מין, וחשוב להשתמש בהם כראוי.
הביעו עצמכם במילים – תנו למילים להעביר את המסרים שלכם. הקפידו לבחור את המילים המדויקות ביותר, והימנעו מעודף של סימני פיסוק (שלושה סימני קריאה, שני סימני שאלה, וריבוי שלוש נקודות – נחשבים לכתיבה רעה). הימנעו מהדגשות בטקסט. את השימוש בקו תחתון או בכתב בולט או נטוי יש להשאיר למקרים מיוחדים. כתיבת טקסטים בגופנים בגודל שונה או בגופנים שונים – היא בכלל ייהרג ובל יעבור. טוב, כמעט. אבל אל תעשו את זה, בחייאת.
הימנעו משימוש במילים אופנתיות – מילים אופנתיות (סלנג, קללות עדכניות וכדומה) נוטות לצאת מהאופנה בקצב מהיר. המשמעות היא שבעוד שנתיים המאמר הברור והמהמם שכתבתם יהיה כמעט צופן. אתם לא רוצים לכתוב צופן, ואתם לא רוצים שהמאמר שלכם יצא מהאופנה.
הימנעו משיבושים – שיבושי לשון הם עניין מביך. גם שיבושי ביטויים. אל תכתבו ביטויים מנופחים ושגויים כמו “במידה ו”, “בכדי”, “באם”, “הינו” ושאר שטויות שמעידות בעיקר על יומרה וחוסר ידע. חמורה מכך כתיבת ביטויים שגויים, כמו “אין לית מאן דפליג”, “לבור את המוץ מן התבן”. זו באמת פדיחה. אל תעשו את זה. אם אתם נורא רוצים לכתוב משהו ולא בטוחים איך בדיוק – בדקו.
אל תכתבו משפטים שאין להם סוף – שלושים מילים זה המקסימום. במקום שבו אתם כבר צריכים לקחת אוויר – כדאי לחתוך את המשפט. אל תתעללו בקורא.
איך “עברי” משתלב כאן?
עברי מאתר את החריגות מן הכללים האלו, מקפיץ הודעה ונותן פתרונות אפשריים. נסו ותיהנו
אך כותבים בעברית נכונה – אבטלה או הבטלה
תודה על השאלה
אם אתה מתכוון למצב שבו אדם יושב בבית בלי עבודה – מדובר ב-אבטלה.
אם אתה מתכוון למצב שבו ילד לא עושה כלום כל אחר הצהריים, מדובר ב-בטלה, כמו במשפט “הבטלה היא אם כל חטאת”.