איך עברי נולד

אני עדיין זוכרת את הרגע הזה.

עמדתי בבית ברל, רגע לפני שיעור, עדיין בהלם מהרשימה שאחת מחברותיי הכינה לכולנו – רשימה של שיבושי לשון נפוצים, שהיינו חייבות לזכור למבחן.

שיבושי לשון נפוצים הם כאלה שאנשים טועים בהם כל הזמן. גם אנשים שרוצים לכתוב יפה. גם אנשים שבטוחים שהם יודעים לכתוב יפה. אני אפילו זוכרת שמישהי שכתבתי בשבילה בעבר סיפורי חיים ממש הנחתה אותי לכתוב את שיבושי הלשון האלה, שהיא חשבה שהם שפה גבוהה יותר… (דברים כמו “בכדי”, “באם”, “במידה ו…”, “בעוד ש”)

ומכיוון שהשיבושים האלה כל כך נפוצים, וכל כך התרגלנו לחשוב שהם יפים ונהדרים ומשובחים – היה ברור לי שאין שום סיכוי שאני מצליחה לזכור את כולם. שום סיכוי!!

אז התקשרתי למתכנת הצמוד שלי. שהוא ממש במקרה גם האיש שלי.

ואני זוכרת את הרגע המדויק הזה, את המקום שבו עמדתי, ואת הנוף שנשקף אליי מעבר לחלון.

שאר הבנות כבר נשאבו להן לתוך הכיתה, גם המרצה כבר נכנסה, אבל הייתי פשוט מוכרחה לדבר אתו על זה. עכשיו.

וכה שׂחתי לו: “שומע, אני צריכה תוכנה קטנטנה, זה לא ייקח לך הרבה זמן, שאני אגיד לה אילו ביטויים לאתר לי. וברגע שהיא תסמן אותם – אני כבר אדע להמשיך הלאה.” בשבילי כזה… כמו תוכנה אחרת שהוא הכין לי פעם, בתחום שונה לחלוטין, שחתכה לי זמני עבודה…

והמתכנת הצמוד החמוד ענה “סבבה”, ונחה דעתי, ונכנסתי לשיעור. באיחור.

ואז חזרתי הביתה, וכמה ימים לא דיברנו על זה בכלל, עד שזה שוב עלה, ואז הוא אמר לי: “אבל רגע. אם כבר – למה שלא נכניס לזה עוד כמה דברים? מספרים למשל! אנשים כל הזמן טועים בשם המספר. ואולי בכלל דקדוק – את יודעת, שם עצם ותואר… ואולי נצליח לאתר גם שגיאות כתיב שוורד לא מאתר…” ומיד ראיתי איך גלגלי התבניות במוח שלו מתחילים לעבוד, וכך מעבודה של שעתיים שתשרת היטב רק אותי – יצאנו למסע שארך כשנתיים וחצי (כי באותה התקופה למתכנת המוצלח שלי היה גם מה שנקרא באנגלית day job, והוא לא היה יכול להשקיע בתוכנה שלנו את כל זמנו…)

ואם כבר הכנסנו את כל התוכן הזה, והשקענו כל כך הרבה שעות – זה באמת לא היה סביר להשאיר את זה אצלנו בלבד…

ההמשך פחות מעניין. לידות זה נורא מרגש. פעוטות פחות…

אבל משהו אחד קטן אני מרגישה שאני בכל זאת חייבת לשתף: אחרי שנתיים של עבודה, כשהפעוט כבר התחיל לדדות – הגיע הזמן להחליט סוף סוף איך קוראים לו.

כיום “עברי” נשמע כל כך ברור, כל כך טבעי, כל כך מתבקש; אבל הוא לא השם הראשון שעלה. הו לא. ואת רוב השמות אני לא אחשוף. ולו מפני שאחד מהם (הראשון…) התבסס לחלוטין על שמה של המורה שהילכה עליי אימים בלימודי העריכה… אבל כן אספר לכם שבין השמות שחלפו בדעתנו ובשיחותינו עלו “יוּדה” (כן, על שם אליעזר), “אדית” (וכבר ראיתי את הלוגו עם פניה החמורות של הדודה הקפדנית), עשינו מחקר לטינית ארוך וזרקנו את התוצאות כי נראה לנו שלעורך העברי האוטומטי הראשון ראוי לתת שם… עברי; והשם שגרם לנו את האושר הרב ביותר, ועוד בטרם נהגה ידענו שייזרק, היה “אלפדיחה”. בשביל השעשוע בדקנו אם נוכל לקרוא ככה לאתר שלנו, ובאופן משמח ולא מפתיע השם הזה היה פנוי! תודו שזה שם פיצוץ…

happiness-987394_640

השאר תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.